ניסים בכר ז״ל היה אסיר מספר 122028 במחנות ההשמדה של הנאצים 
הוא שרד כנגד כל הסיכויים.
 
יום השואה  – לזכרו של הסבא היווני שלי:
 
אהרון ניסים בכר ז״ל. נולד ב1921 בעיר דמוטיכו שביוון. היה האח הצעיר במשפחה שלו, והניצול היחיד למשפחתו שנספתה כולה על ידי הצורר הנאצי.
 
הוריו – יוסף ואסתר בכר ז״ל .
אחיו ואחיותיו – רבקה, ג׳ויה , רגינה, יהודה וליאון.
ניסים היה האח הקטן.
 
באישון לילה הוא נתפס יחד עם כל בני משפתו ע״י הנאצים, והועבר להסגר בבית הכנסת הגדול של סלוניקי יחד עם יתרת בני הקהילה היהודית שכבר הובאו לשם. כל חטאם היה יהדותם.
סבא שלי ז״ל עמד בגבורה מול מכונת ההשמדה הנאצית. ולמרות שכל משפחתו נספתה בשואה, הוא ניצח את הרוע והרשע ושרד. הוא התגלגל בין מחנות השמדה שונים: אושוויץ, בונה, יבוז׳נה, לבונה (חזר לשם שוב), בוכנוואלד, גלייביץ, קטוביץ, ברסלאו, פראג, לנגשטיין. הוא עבד בפרך, צעד בצעדות המוות, הוכה עד זוב דם, סבל רעב וקור ומחלות קשות, וגם לחם בנאצים. הוא שוחרר במחנה הלב שאדע.
כנגד כל הסיכויים הוא שרד. 6 מיליון אחרים -לא. אותם אנחנו זוכרים מידי שנה ביום זה.
ב-1948 סבא שלי עלה ארצה מפולין. רק עורו לגופו ופיג׳מת אסיר במחנות ההשמדה. על זרועו התנוססה לתמיד מזכרת מהצורר הנאצי- מספר אסיר 122028. הוא עלה ארצה ועם כל הכאב והגעגוע והסיע זכו הנפשי והפיזי שעבר, הוא שם מאחוריו את העבר ושם פעמיו אל העתיד. הוא הקים מחדש את זרעו מאפר. באומץ. מעולם לא דיבר על התופת והזוועות שהיו מנת חלקו בימים ההם במחנות ההשמדה. כשכבר דיבר נזכר בזעם ובכאב בסבל ובתופת שהיו מנת חלקו במהלך המלחמה. הוא מעולם לא שאל ״למה זה קרה לי?״ לא איבד את אמונתו לרגע דל. במותו ,
בי״א באדר 2007 והוא בן 84!, הותיר אחריו אישה, 4 ילדים, 12 נכדים ו9 נינים. 
מאז,ממידי שנה, לתמיד, ביום הזה אנו מדליקים נר ומעלים על נס את גבורתו, מורשתו ופועלו.
יחיד מול רבים. האיש ששרד את התופת.
סבא יקר תנוח על משכבך בשלום.
לא ניתן שההיסטוריה תחזור על עצמה. נעמוד בגבורה מול המבקשים לכלותינו. אתה מהווה השראה עבורנו! 
זוכרים אותך לתמיד!
התמונה צולמה ב- 18.4.2004 בעת ביקור ב״יד ושם״