לזכרו של אליהו גטניו

לזכרו של גטניו אליהו

גטניו נולד בעיר סלוניקי בשנת 1915 המספר 116429 שצרוב על זרועו מסמל את הניצחון הענק, הכוח והנחישות.

המחנות אאושויץ, בונה, ורשה, דכאו ומלדורוף שבו עבד ועסק וכוחות נפש החזקים שהיו בו לאחר שאיבד את אשתו וילדיו וכן את משפחתו, עמד איתן והמשיך את דרכו.

לאחר שחזר מהתופת של מחנות הריכוז לסלוניקי שמע כי יש הכשרה באתונה לקראת עליה לארץ ישראל.

כיף סוניו, מחנה ההכשרה היה במסווה של מחנה קיץ שם היו חיילים ישראלים ששרתו בבריגדה והכשירו אותו לקראת העליה הבלתי לגאלית לארץ ישראל.

הקבוצה מנתה למעלה מ 500 שורדי שואה ,התאמנו בשחייה בחתירה למדו על החיים בישראל. גטניו אליהו שנשאר לבדו ללא משפחה רצה לגמוע מהחופש החסר.

בשעות הלילה הודיעו לקבוצה בהכשרה כי יוצאים לדרך ומפליגים בלילה, אליהו עלה על האניה "חביבה רייך' שבו דרגשים מעץ וצפיפות נוראית בספינה הרעועה.

האוניה יצאה ממחנה כף סוניו לכיוון רודוס ולאחר חמישה ימי הפלגה כמאה קילומטרים מהחוף התקרבה משחתת בריטית והורתה לה להפליג חזרה אך מפקד הספינה ביים
קלקול במנועים והבריטים עלו על האניה להתניעה אך ללא הצלחה, קשרו את הספינה "חביבה רייך" וגררו אותה לנמל חיפה.

בתאריך 8.6.46 ירד גטניו אליהו מהספינה ביחד עם חבריו עלה לאוטובוס שהמתין ונלקח למחנה עתלית.

מטרתו הייתה להתחיל את חייו מחדש הגיע לתל אביב החל לעבוד ולא בחל בכל עבודה. אליהו עבד בנמל תל אביב וכן בהמשך בנמל יפו התחתן בשנת 1948 ונולדו לו 3 ילדים.

עד ליום מותו בשנת 1991 לא הפסיק לחלום על אשתו וילדיו שהלכו לתופת, הצער.
והטראומה שלו ושל יתר ניצולי השואה ששרדו לא נשארו מאחר ולא נשכחו.

זיכרונות אלו הודחקו אך אף פעם לא נעמו.

מספר בנו יעקב:

בבית בו גדלנו ובו ניתן היה לזהות את סיממני השואה בדמות הקפדה שנסיים כל ארוחה.
עד הפרור האחרון וכן וידא שלא יחסר לנו דבר אף פעם גם בתקופות שקשה להשיג זאת
ובדאגה וחשש מופרזים לשלומנו.