הוא המנה שמתמצתת את המהות של יוון. לא מדובר במנה מסובכת או מורכבת, אלא בסך הכל בירקות טריים (מלפפון, עגבניה, בצל סגול, פלפל, זיתים וגם חסה), חתוכים גס, שמעליהם קובייה יפה של גבינת פטה (לא מגוררת, ולא חתוכה לקוביות!), ועליהם מזלפים שמן זית איכותי, מתבלים וזורים אורגנו מיובש. זה הכל.

כל גדולתה היא בפשטותה, מכיוון ששימוש בעגבניה שאינה בשלה מספיק, או מלפפון שישב שבועות במקרר יגרמו לה להיכשל. גבינת הפטה שממוקמת במרכז תשומת הלב היא גבינה מחלב צאן (וצאן בלבד, ולא פרה), וכמו במקרה של גבינת הפרמזן, רק גבינות שמיוצרות באזורים ספציפיים ביוון (וגם באי לסבוס) שמורכבות מחלב כבשים או שילוב באחוזים שנקבעו מראש בין חלב כבשים לעזים (שכמובן רעו בכרים המוריקים של האזור) רשאים לשאת את השם פטה. כל האחרות הינן גבינות "בסגנון פטה".